ה(כ)תום החדש – ראיון עם ג'ינג'י

את תום גולדשטיין, ג'ינג'י, תפסתי בנסיעה לחזרה. למרות הקליטה הקלושה שיש ברכבת בקו חיפה-תל אביב, הצלחתי לשאול אותו כמה שאלות על המעבר ממוזיקה קלאסית עד לאלקטרו-פיוז'ן ביט, על הניסיון שצבר וגם קצת על ביקורות. היה מעניין.

"המוסיקה שלי מכוונת לכל מי שאוהב אותה ומרגיש חיבור אליה", מספר לי תום על המוזיקה שלו. "גם אם חברים שלי טוענים שהמוזיקה שלי היא למוזיקאים.."
מי ששם לב מבחין שיש במוזיקה של תום ייחודיות ומקצב שונה מהמוסיקה שאנחנו רגילים אליה בארץ. רגע לפני שנשאל על זה, הסתקרנתי מאיפה הכל התחיל.

"התחלתי לנגן בגיל 7. ניגנתי בתזמורות, ולקח לי זמן לנגן גם מוזיקה שאינה קלאסית. למדתי גם פסנתר ותופים", מספר על הילדות המוזיקלית. "בתיכון, למדתי במגמת מוזיקה בויצו-רעות בחיפה.
בגיל 14, בערך, הפסקתי ללמוד ביצוע על הכלי והתחלתי ללמד את עצמי".

ומה המסלול שעשית?

לקחתי חלק בהמון פרויקטים במקביל. למדתי בבית ספר, ב"מרכז יובל" ששם עסקתי במוזיקה קלאסית, כתבתי יצירות לתזמורות והשתתפתי בהן, למדתי באוניברסיטת חיפה אצל עודד זהבי.
המון פרויקטים קטנים שעשיתי במקביל.
הייתי בפרויקט הרכבים ומפיקים ולהקות נוער בשם "ביט" בחיפה, ששם גם אושרי מלהקת מונשיין היה. שם הקמנו את הלהקה הראשונה שלי, "הטרמפיסטים". האמת שיחסית לגיל שלנו היינו ממש סבבה. החוויה הייתה מטורפת, היינו בטלוויזיה. היה ממש אדיר.

בן כמה הפרויקט הנוכחי שלך, "jinji"?

הפרויקט בן 4 חודשים סך הכל. בקרוב נשחרר את הEP הראשון שלנו שנקרא Pink Lemonade וכבר עשיו עובדים על האלבום הראשון. אני מצפה ומקווה להמשיך להנות מיצירה ושנצמח ונגדל יחד כהרכב. 

אז איך הגעת ממוזיקה קלאסית למוזיקה הזו? למה התחלת להתעסק במוזיקה יותר אלקטרונית?

הפרויקט הזה הוא פרויקט שלי, אבל זה לא הדבר היחידי שאני יוצר. כלומר אני עובד עם חברות נוספות שעושות מוזיקה, אני מפיק וזו רוב העבודה שלי. ואני עדיין כותב מוזיקה קלאסית- פסקולים.
מוסיקה אלקטרונית התפתחה אצלי באופן טבעי כשהתחלתי לשמוע ז'אנרים חדשים של מוסיקה, אני חושב שכל אחד יוצר בסופו של דבר את מה שהוא אוהב לשמוע.

ממוזיקה קלאסית לעולם האלקטרוני

יש שיתופי פעולה עם אמנים אחרים, או זמרים?

בEP  הראשון שלי "Pink Lemonade" אני לא מארח זמרים. באלבום שכרגע עובד עליו יש מספר זמרים מגוונים ומצויינים כמו גילי פורטל, אפיק דוארי, תום בונצל ועוד.

איך אתה מרגיש ביחס להתפתחות המוזיקלית שלך, מהקלאסית ועד היום?

אני בטוח שיש התקדמות, אבל בסופו של דבר הבסיס והרקע שממנו אני מגיע נשאר ומאוד ניכר במוסיקה שלי. אני חושב שזה גם משהו שמיחד את הפרויקט, הרקע הקלאסי שלי והסאונדים האלקטרונים יוצרים חוויה מיוחדת בעיניי.

איך מתקבלת המוזיקה שאתה עושה בארץ?

אני חושב שלכל ז'אנר מוסיקאלי יש קהל בארץ. אני מודע לעובדה שאני לא כותב מוסיקה פופולארית, ושהז'אנר שאני כותב לא מצליח בתעשייה בישראל כמו סגנונות אחרים. אבל בסופו של דבר, אני כותב ממקום של פריקה ורצון להנות מיצירה ומהעבודה עם אנשים שאני אוהב. ברגע שהרכב עולה על הבמה ונהנה ואוהב את מה שהוא עושה, הקהל יוכל להתחבר יותר בקלות לסטייל שלהם כי הכנות שלהם חשובה לא פחות מהמוסיקה שיציגו.

יש אנשים שאתה מתגעגע לעבוד איתם, או הזדמנויות שהרגשת שפספסת?

אני לא מתחרט על העבר ולא חושב על זה יותר מידי. אני חושב שחשוב לי לשנות את האנשים שאני עובד איתם מדי פעם, כי פשוט חשוב לשנות את הסביבה שלך כדי ללמוד יותר ולדעת יותר.
אני כן מאמין שצריך לעבור כמה שיותר חוויות עם כמה שיותר אנשים שונים על מנת ללמוד ולהתפתח. אבל כן יש גם אנשים שהיו איתי מהתחלה וישארו איתי עד הסוף.

איך אתה מצליח לתמרן בין כל כך הרבה פרויקטים? נשמע קצת בלתי אפשרי, לא?

יש עומס, וזה מבורך. חשוב לי מאוד שיהיה גיוון בחיים שלי, אז אני משתדל לעבוד עם כמות אנשים גדולה שכל אחד מהם שונה מהשני וכל אחד עושה משהו אחר. ככה אני שומר על ההתרגשות והרצון לעוד. 

מאיפה מגיעים הרעיונות לשירים?

אמנים כותבים טקסטים על חוויות או על כל מיני מסרים שהם רוצים להעביר, משהו עם עומק ותוכן.
במוזיקה שלי יש עניין לשים את המוזיקה במרכז, בנוסף לעומק ולתוכן, וליצור חוויה מסוימת נטו דרך מוזיקה. אחד הדברים האהובים עליי זה לקחת את החוויה או המסר ולשים במקביל למוזיקה. בדרך כלל חושבים, אני אכתוב קטע ואקליט משהו, ואני רוצה שהאדם שמאזין לזה ימצא את המקום שלו.
אבל כשאני מתיישב לכתוב, אני בדרך כלל מתחיל מקלידים, ופשוט מנגן ומנגן עד שאני מגלה משהו שאני אוהב. אני מסדר אותו במבנה מסוים, על קלידים, ואז פשוט מקליט.
אני נהנה מהחוויה של ליצור את השיר, לא חושב יותר מידי על למה אני עושה את זה. מן הסתם יש את העניינים הטכניים שצריך להתחשב בהם, אבל הבסיס של כל הדבר הזה הוא שלא צריך לחשוב יותר מידי כדי לעשות משהו. פשוט צריך להנות ממנו כי אם תהנה ממנו אתה תאהב אותו. ככה אני כותב את המוזיקה שלי. פשוט כותב אותה.
מן הסתם יש גם שירים שלא נכנסו לep. כי הוא שלושה שירים, ונכתבו 15 שירים. פה מתחיל הטעם האישי שלי לגבי קטעים שכתבתי, כי מן הסתם צימצמתי יותר מחצי מהם. בחרתי אותם לפי איזו מוזיקה אוהב יותר, מה מעדיף להכניס לאלבום, ואיפה אני חושב שאפשר טוב יותר. בחרתי גם נטו בגלל החוויה עצמה. כלומר, בגלל שבתהליך הכתיבה יותר התרגשתי מחלק מהשירים שנוצרו.
ההשררה שלי למוזיקה מגיעה מאנשים שסובבים אותי ומאמנים שאני מעריך, בעיקר ישראלים.

אני נהנה מהחוויה של ליצור את השיר, לא חושב יותר מידי על למה אני עושה את זה.

כמה זמן לקח לך להגיע למצב שאתה כותב בשביל ליהנות ולא בשביל שמישהו ישמע/יחשוב/ירגיש משהו ספציפי?

בכללי וספציפית באומנות יש הרבה מאוד ביקורת, וביקורת זה דבר מאוד חיובי. אבל בסופו של דבר, צריכה להיעשות הפרדה. כשמישהו נותן לך ביקורת, ולא כולם יודעים לתת ביקורת בונה ונחמדה, אז כדאי ויש דרך לשים את זה בצד. אם אני שומע ביקורת של של מישהו שנותן הערות על המוזיקה שלי, אני אקשיב לו כמה שאני יכול, מן הסתם, ורק אז אחליט אם לקבל אותה על עצמי או לא. אבל, אם אתן לביקורת או למחשבות על מה אנשים אחרים יגידו יותר מידי מקום, אז כבר לא אתנהג כמו שאני רוצה. כי ככה, אתאים את עצמי לקהל מסוים או לאנשים מסוימים, שיש להם משהו מסוים להגיד על המוזיקה שלי. וזה לאו דווקא משהו חיובי.

אז איך אתה עושה את זה? איפה אתה שם את הגבול ואיך אתה שם אותו?

כמוסיקאי וכיוצר תמיד תיהיה ביקורת, חשוב בעיניי לדעת לכוון כל ביקורת למקום נכון.
אני משתדל מאוד להקשיב לכל ביקורת שמופנית כלפיי, בין אם היא ביקורת בונה או לא, זה לא משנה. מה שחשוב לי הוא להאזין עד הסוף למה שיש לבן אדם יש להגיד ואז לקחת מהביקורת את הדברים הנכונים והלא נכונים לטעמי. מאוד חשוב לי להנות מתהליך היצירה של הפרויקט ואני מאוד רוצה לתת תחושה של ביחד אפילו שזה פרויקט סולו. לכן כשיש ביקורת חשוב לי לקחת אותה בעירבון מוגבל בגלל שיש לי עקרונות חשובים מאוד ויש לי דרך שאני רוצה לחוות את הפרויקט.

איפה הופעת? בארץ, בחול?

הופעתי בארץ ובחו"ל ב-12 מדינות. הפרויקט חדש יחסית אז כרגע אנחנו הופענו רק בארץ אבל אני מכוונים לחו"ל ומתכוונים להגיע לשם בעתיד הלא רחוק. יש כל מיני תוכניות בפתח ואני מקווה מאוד שבקרוב אוכל לשתף!

יש הופעה שזכורה לך?

יש לי הופעה אחת שהייתה בחיפה, ביום העצמאות מול עשרות אלפי אנשים, ההופעה הזאת לימדה אותי לשחרר ולהנות מהרגע ולא להלחץ על במה כשאני מופיע.

איפה אתה רואה את עצמך בעתיד?

אני רואה את עצמי איפה שאני היום – ממשיך להתפתח לצמוח וללמוד כל יום דבר חדש.

למי בעצם המוזיקה שלך מכוונת?

חברים שלי טוענים שהמוזיקה שלי היא למוזיקאים.. בפועל, המוסיקה שלי מכוונת לכל מי שאוהב אותה ומרגיש חיבור אליה

יש לך משהו להוסיף לסיום?

ממש שמחתי לגלות את הליין-אפ של הפסטיבל. יש מלא להקות נהדרות ומלא חברים קרובים שלי מופיעים. אני בטוח שהולך להיות יום מטורף מלא באנרגיות ואנשים טובים, ומחכה כבר להגיע!

בשיחה עם תום, ג'ינג'י בשבילכם, הבנתי כמה לא פשוט להיות מוזיקאים שהולך עם האמת שלך. אבל אם אתה נהנה מהתהליך ומהדרך, הכל נהיה פשוט יותר.